כרמל בטיחות בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה (רשות הרישוי)

החלטה

לבית משפט זה הוגשה ביום 26.5.2013 העתירה שבכותרת. היא כוונה נגד החלטת המשיבה מיום 4.2.2013. החלטה זו דחתה את בקשתה של העותרת שיוענק לה רשיון או כתב הרשאה לביצוע קורסים להכשרת מורים ומדריכים לנהיגה במלגזות. נטען בעתירה שמדובר בהחלטה בטלה מעיקרא, שגויה ובלתי סבירה. לפי העתירה, העותרת עוסקת מיום הקמתה (2001) בהספקת שירותי יעוץ והדרכה, כמו גם הסמכה בתחומי הבטיחות בתחבורה ובעבודה. בשנת 2011 נוצר שיתוף פעולה עסקי לקיום "בית ספר" להפעלת מכונה ניידת וציוד מכני הנדסי. שותפות זו התפרקה באותה שנה. בהמשך לכך זומן בעל העותרת לפי הטענה ל"שימוע" שנגע, לפי הטענה, לעניינו של מורה מסויים בבית הספר ולפגם בהתנהלותו. העותרת הדגישה שהיא מעולם לא נחקרה ואף לא מי מעובדיה בחשד להתנהלות לא תקינה. חרף זאת, התעכב הטיפול בבקשתה למתן רשיון. לבסוף התקבלה החלטת הרשות בעניינה כאשר נטען בעתירה בהרחבה שמדובר בהחלטה שאינה יכולה לעמוד שכן היא שגויה לגופה ומבוססת על תשתית לא נכונה. עוד נטען, שמדובר בהחלטה שהתקבלה באיחור ניכר ובלא נימוקים. נטען שההחלטה התקבלה בלא שימוע ראוי ומלא לעותרת. ועוד נטען שמזה שנים רבות שם משרד התמ"ת את מבטחו בעותרת ללא עוררין ומעניק לה סמכויות רבות בלא כל טענה.

בהודעה שהגישה המשיבה ביום 8.8.2013, היא הודיעה לבית המשפט ש"לאחר שבחנה את העניין החליטה לבטל את ההחלטה נשוא העתירה". עוד צוין בהודעה, שהעותרת תוזמן לשימוע ותינתן החלטה חדשה תוך שלושה חודשים מאותה העת. לאחר קבלת התייחסותה של העותרת, שממנה השתמעה הסכמה למחיקת העתירה בעת ההיא, וזאת בשל התייתרות העניין וביטול ההחלטה, נמחקה העתירה בפסק דין מיום 28.8.2013. נותרה להכרעה בקשת העותרת לחיוב המשיבה בהוצאותיה.

בבקשה נטען, שהעתירה הוגשה לאחר פניות רבות שהחלו עוד בחודש אוקטובר 2011 (שמונה במספר). פניות – שלא זכו להתייחסות. לו היו זוכות הפניות להתייחסות, כך נטען, ניתן היה להגיע לתוצאה שבאה בעקבות הגשת העתירה עוד קודם לעתירה ובלא צורך בהגשתה. העתירה הוגשה לאחר מיצוי הליכים ראוי ובסופו של יום התקבלה למעשה הטענה שיש מקום לעריכת שימוע.

המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה ולחלופין לפסוק נגדה הוצאות סמליות בלבד. צויין בתגובה שבחודש נובמבר 2011 עלו חשדות לגבי אי סדרים בחתימת בוחנים על רשיון נהיגה למכונה ניידת וזאת בבית הספר שפעל אותה העת. נוכח חשדות אלה לא אישרה המשיבה פתיחת קורסים חדשים בבית הספר וכן הוגשה תלונה במשטרה נגד כל המעורבים כולל בעליה של העותרת. השהיית אישור הקורסים נעשתה בעצה אחת עם משטרת ישראל. בסופו של דבר הוגש כתב אישום בחודש יולי 2013 נגד שותף מסויים ועובדת בבית הספר. הוחלט עם זאת שלא להגיש כתב אישום נגד בעלי העותרת והדבר הוביל בין היתר להודעה שהביאה למחיקת העתירה. נטען עוד, שכתב האישום הוגש ללא קשר לעתירה.

לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי, מסקנתי היא שיש מקום להיעתר לבקשה לחיוב בהוצאות, אולם באופן חלקי ומתוחם בלבד. יצוין תחילה, שמשמעות ההחלטה של המשיבה לאחר הגשת העתירה – בדבר קיום שימוע וקבלת החלטה חדשה – משמעה הוא שטענות העותרת לגופה טרם הוכרעו. גם הרשות המינהלית למעשה לא קיבלה עדיין החלטה סופית בנדון. משמעות ההחלטה שהתקבלה היא בעיקר במישור הפרוצדורלי הקשור לאופן קבלת ההחלטה. ועוד יש להוסיף, מן התגובה שהוגשה, שלפחות בכל הקשור לחלק מן התקופה שחלפה – קיים קושי בתליית האשם כדי אי סבירות נטענת בפעולת הרשות דווקא, ונוכח הבירור שנדרש היה לעשות. עם זאת, וגם תחת הנתונים שלעיל, מקובל עליי שהיה מקום לשקול את טענותיה של העותרת בשלב מוקדם יותר ולתת להם מענה זה או אחר באופן שייתר את הגשת העתירה ובירורה – ולו במישור הדיוני. בשקלול כלל הנסיבות שלפניי והעובדה שהסוגיה לגופה לא הוכרעה כאמור, נקבע בזאת שעל המשיבה לשאת בשכר טרחת העותרת בסך חלקי של 4,000 ₪ בלבד. האגרה ששולמה – תושב כאמור בפסק הדין מיום 28.8.2013 – בניכוי הסכום הקבוע בתקנות.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ד חשון תשע"ד, 28 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: